מסורבת גט

סיפורה של עגונה

וַיֹּאמֶר הָאָדָם: זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִיש לֻקֳחָה זֹּאת. עַל כֵּן יַעֲזָב אִיש אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָר אֶחָד (בראשית ב, כג-כד).

 

מסורבת גט בדת היהודית היא אישה שמבקשת להתגרש מבעלה אולם הוא מסרב לתת לה גט על פי היהדות לא ניתן להתגרש ללא קבלת גט מהבעל, ולכן מסורבת גט אינה יכולה להשתחרר מהנישואים (אתר כל זכות).
היא נכנסה אלי למשרד, אשה מטופחת בשנות השישים לחייה, פניה חרושות קמטים המעידים על חיים לא פשוטים שעברה. בשקט, בלי מילה, הוציאה ערימת דפים מסודרת להפליא ובהם סיפור על נערה צעירה ממרכז הארץ, בת עשירים, שהתאהבה בבחור צעיר וכריזמטי מעיירה בדרום. עוד אז, מספרים הדפים, חששה הגברת מהבדלי המנטליות ומעצם הרעיון להתחתן איתו, אך היא חששה פחדה.
ואז שלפה תמונה, היא מצולמת כורעת על ברכיה ומצחצחת את נעליו של האיש, הוא צוחק בפה מלא, היא כנועה. למה? אני שואלת, פחדתי, היא עונה. כבר מראשית הנישואין הוא לא נתן לי ללמוד או לעבוד, הוא ממש כלא אותי, לא אפשר לי להתפתח, הוא שלט בכל והיא? היא ילדה וגידלה את שבעת ילדיהם, מדי פעם עשתה עבודות בסתר וחסכה שקל אל שקל לטובת הילדים שגדלו לתפארת והפכו להיות העוגן של חייה, שכן הוא היה מקציב לה תקציב שבועי ואבוי לה אם תבקש עוד כסף. ואיפה אני? היא שואלת, איפה החיים שלי? עשר שנים מאז עזבו הילדים את הבית ואני מתחננת שיגרש אותי, עשר שנים שבהם בית הדין הרבני מסרב לכפות אותו לגט. אני קוראת בדפיה, לא ניתן להישאר אדישים, פעם אחר פעם הכריח אותה בית הדין לשוב לחיקו בטענת "שלום בית" וההסבר שנתן לפיו האלימות הקשה שנקט כלפיה היא עניין של חינוך, שכן כתוב "והוא ימשול בה". אני קוראת: "בכל פעם שהלכתי למקווה וחזרתי היה זורק אותי מהמיטה ואומר לי יותר ממה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק, אני לא אשכב איתך עד שתעשי כדבריי, תשבי בשקט אני מחליט עלייך, גם שהיה רוצה אותי היה עושה זאת באלימות,

כשבכיתי וביקשתי שיפסיק הרי אני אשתך, ענה: "הגוף שלך ברשותי ואני יעשה בו כרצוני ואת תצייתי לי".
היא מספרת, גידלתי את ילדי והוא לקח ממני את כל מענקי הלידה, לא נתן לי לרכוש בגדים ונאלצתי לבקש מהורי שיקנו, גם זה בתירוצים כי התביישתי.
הכתובה היא מסמך משפטי המעגן את חובות הבעל כלפי אשתו, חובות הכוללות לדאוג לכלכלתה, כסותה וכבודה, אני מסבירה. כאשר הבעל אינו מקיים חובות אלו, קמה לאשה הזכות לבקש גט והבעל יחויב במזונותיה ובתוספת למזונותיה. אני מבינה, היא אומרת, אני חייה ככה ארבעים שנה, מהם עשר שנים אני מתחננת לקבל גט והוא מסרב. אפילו החתימו אותו על הסכם שאם יכה אותי שוב ישלם מראש מאה אלף שקלים ואני אקבל את הבית כולו, אבל הדיינים סירבו לתת לי את ההסכם הזה וסירבו לאכוף אותו.
את יודעת, בתלמוד הבבלי, אותו מורה נבוכים לדת היהודית, כתוב שעל הבעל לאהוב את אשתו כגופו אבל לכבדה יותר מגופו, אנחנו נהפוך את המצב ונמצא דרך לגרש אותך.הוגשה תביעה חדשה ע"י עורך דין לגירושין ועמדנו על כך שנקבל לידינו את ההסכם שהוסתר בכספת בית הדין, על אף שבתחילה סירב בית הדין להעביר לידינו את ההסכם, לאור התעקשותנו קיבלנו את ההסכם. הוגשו בקשות ודרישות להבהרות מבית הדין, אשר לפתע הפך את עורו וקיבל את הטענות, עוד דיון ועוד דיון, צעקות, בכי ושברון לב, אולם מעז יצא מתוק והצלחנו לשחרר את "העבד מאדונו", ניתן הגט!
בית הדין הורה לחלק אתה רכוש שווה בשווה, כולל כל החסכונות, קרנות הפנסיה וההשתלמות. במהלך המסע נדרש טיפול הוליסטי הכולל תמיכה נפשית ואוזן קשבת, עדינות רבה והכלה.
במילים נרגשות כתבה לי: "הוא הרס לכולנו את החיים, אני והילדים בוכים כל היום ועסוקים רק בו. ברגע שסילקתם אותו מחיי, הסתיים הסרט הרע שנמשך ארבעים שנה!, החיים שלנו חוזרים למסלולם לאחר שרשע אחד הרס אותם… תודה ענקית על הכל, השם ישלם לכם שכרכם משמים ותראו ברכה והצלחה בכל מעשה ידכם אוהבת ומעריכה מאוד".

שתף את הכתבה

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on linkedin
Share on google
Share on email
Share on twitter
Share on print
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן